זה היה ולא יהיה עוד יותר
הסיפור הזה, היה ברור שיגמר
טוב, לכתוב זה לא ממש פותר
אבל אותי זה לפחות קצת משחרר

מהכאב של אהבה אי אפשר לחמוק
אין פיינקילר שאותו יחנוק
ואין לאן אותו לדחוק
הוא חודר מאד עמוק

כמו בכל התחלה יש גם סוף
כמו עוף שבסוף יפול לקרקע
החיים מאכילים אותך הרבה קקה
כי פעם אתה למעלה
ופעם אתה למטה
ושאתה למטה פתאום אתה מבין לאן הגעת
אתה יודע שחיפשת ומצאת
אבל בסוף זה לא שווה הכל אותה החארטה
עוד לא נשברת?
זה רק בגלל שדברים גרועים יותר עברת
לאחרים עזרת ולפעמים חשבת
אם אהבת אז תמיד גם התאכזבת
ובמצבים גרועים שאלת "למה אני חי?"
אולי כדי להיות כאן בידי?
נכון זה הפיתרון
כי נמאס לי ממסגרת ספר ומחברת
רוצה לחיות כמו בסרט ולעשות מה שבא לי
אז הלכתי חזרתי, כל היום לא אכלתי
אבל איכשהו שבעתי, ועובדה קבעתי
כמו אילנה דיין
שהכל כאן דפוק וזה העניין...