שוב לקחתי את העט והתחלתי לחרטט,
יותר מזה אני לא אפרט,
חושב ומתחרט ובכל זאת
תמיד אומר את האמת
טוב לא תמיד, צריך לדעת להפריד
בין חלום למציאות
ישר עם אנשים, אבל הם לא ישרים איתי
מדברים כל הזמן מאחורי גבי
כנראה שכך זה בחיים
צריך ללמוד להעלים את אותם רגעים
ולדעת לפזר את המתחים
להרגע, לא אני לא משוגע
רק נפגע של אותו עולם
שום דבר לא מושלם
לא כזה מתוחכם
מה יהיה לא חראם?
לא זה לא פיתרון
לשפוך דם
כולנו בני אדם
חיים באותו עולם
יהדות, נצרות וגם האסלאם
כל אחד בחייו נופל וקם
צריך ללמוד להתנצל
מתנחל?
גם לו אני מוחל
משתדל להאמין באל ולהסתכל סביב
הנה הגיע האביב, הגשם כבר לא מרטיב
פרחים פורחים, חיים יפים
אז למה אנשים לא משתנים? |
