הפגישה הראשונה הייתה מאוד מוזרה
לא האמנתי שאצליח לאהוב אותך
הראית לי את העגיל שמתחת ללשונך
היה זה רגע מלא במבוכה
אני לא מתמסרת בקלות
ולקשר איתי יש עלות
קשה לי לאהוב אנשים
אני חושבת שרובם טיפשים
מה זאת אומרת שאלת מיד
עניתי שאתה צריך להיות מאוד לא רגיל, אפילו מיוחד
אני לא יכולה עם סתם בנאדם
חשוב מישהו שיזרים לי את הדם
וגם אותי לא קל לאהוב
ואיתי לא תמיד יהיה לך טוב
ולא בטוח שבכלל תרצה
ובטח כשתכיר אותי תתחרט ותצא
ומאוחר יותר גיליתי שאתה כמו שאמרו לי
והפכתי להיות שלך ואתה שלי
וביחד עשינו הרבה קסמים
וכמעט גם עשינו סמים
דאגת למלא את כל רצונותיי במסירות
אפילו אם ביקשתי רק תות
והבטחת לשמור עלי תמיד
והתמסרתי, עם כמה שזה קשה להגיד
למדת אותי לחלום ולהגשים
ולא לוותר על עצמי בחיים
תמיד ידעת להציל אותי
עד האינסוף הלכת איתי
אבל עכשיו פתאום ביקשת שלא ואני תוהה
אם היה זה נכון לבטוח בך
אם היה שווה הזמן שהיה
מול הכאב הגדול הנורא
נטשת אותי ממש רגע לפני התהום
ואני מפחדת שאפול מהקצה
ולא תהיה למטה כדי להציל אותי
תהיה? |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.