אז באמת שעבר הזמן.
מי כמוך יודעת, אבל בפנים את נורא חסרה לי ילדה (או שעכשיו פונים אלייך
כנערה?)
היית נוכחת בימים הכי קשים אבל גם בהכי -הכי- טובים שלי.
היינו עושות הכללל ביחד, גם אם לא פיזית, כי לא רק קרבה פיזית היא שמשנה
בחברות אמיתית נכון?
את יודעת בדיוק כמוני שמשהו עדיין מחזיק אותנו במחשבות אחת של השנייה.
רק חבל שאנחנו לא עושות עם זה משהו.
בחודש האחרון יצא לי להיות איתך קצת, וגפ אם זה קצת זה עדיין היה הרבה.
הנסיעה שלנו לחיפה, אומנם הייתה מרובה בבעיות ובלבלולים ובאסה, אבל היא גם
הייתה טובה בשביל להזכר בימים שכבר לא, ובחברות שעדיין מתנוססת כשאנחנו
נפגשות.

למרות שהתמונה הזו צולמה מזמן מזמן, (והרגשתי כאילו זו אחותי שמתחתנת) היא כל
הזמן קורצת לי להעלות אותה, כי היא מרובת משמעות, ורק עכשיו מצאתי מילים שבאמת
יגידו לך כמה אני מתגעגת אלייך.

הפתעת אותי השנה, כמעט כל יום מחדש.