|
ים העונג הסוער זורק גליו
ידיים נשלחות ומתפרקות על צוקים של רגש
וכשנגמרת הגאות הים נסוג ונעלם
וחושף תחתיו שברי צדפים ואמיתות
ואת משאירה לי חיבוק
ונושקת נשיקת דם יבשה
לשפתיי הסדוקות
ואנחנו הולכות לכיוונים מנוגדים
השמש שוקעת ואנחנו נפרדות. |
|
|
בשואה, היו
יהודים שנטרו
טינה לתפיסה של
דאגה למחר,
וטענו כי יש
לנהוג לפי "אכול
ושתה כי מחר
נמות". ואכן, הם
אכלו ושתו
ולמחרת מתו.
אדולף |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.