הוא עכשיו ירד לי מהמיטה
אחרי שאמרתי שאני רוצה שילך
הוא בכה כי אין לי נשמה
בכיתי כי צדק.
הוא אמר שאני לא צריכה להרגיש רע רק בגלל שהוא עושה לי רע
ושיש לי נשמה
רק נשמה כזאתי מיוחדת
שלא יכולה לצאת כשאני איתו
או עם כל אחד אחר שאוהב אותי.
בקושי שמעתי את דבריו
שנספגו לי בחולצה
פחדתי להביט במוות בעיניו
שלא יראה את הבחילה
כמו ילד קטן הוא נשבר בזרועותיי
מקופל, מעולף ,מאוכזב
הוא לא רוצה ללכת עד שלא יחוש אמת
ואני לו לא
אני לא יכולה לתת.
בכיתי כמו אמא
על פג שנפטר
נשימה ראשונה
ואיננו.
ושוב אותו הכמעט
עולם שנלקח
מבלי שגולה
והנשימה האחרונה היא הכי הכי כואבת.
בכיתי עד שנרדמתי
מבעד למחשבותיי החוטאות
על מישהו אחר
שלא מכירה
אבל ממגע אחד שלו
מתעוררת
נשמתי.
סמוקה.
|
