פגישה ראשונה
והטעות כבר נעשתה.

כשגמרנו,
השחר עלה
ופניתי לחבקך.
אך פנייך הפכו שונות
ומילותיך מתחמקות. האותיות
נפלו כמשקולות על רצפת החדר;
כמעט ושיברו את המרצפות.
המבט בעינייך שוב
לא היה עורג
אל הגוף
החשוף.

על הסף,
חילופי דברים של חול
הנאמרים לפרוטוקול;
ועוד דבר מה ביננו
הנהגה ללא קול.

אני אוסף את שנותר
ממני שם. מהר;
מהר ככל שניתן.
לא נסדקתי;
לא אני, לא
לעולם.
שוב, לא אמיתי,
תייר בתוך עצמי;
מחייך; הולך.
בלב קפוץ בדעתו להתאבן
אני חוצה את
התהום המפרידה
בין מה שקיוויתי
          ומה שעתה.
פותח את הדלת


וכל הריק נשאב עימי
                אל הרחוב.