מזהמים, משליכים אשפה
מייצרים עוד ועוד פסולת שלא מתכלה
מתעקשים להשתמש בפלסטיק וניילון
הופכים את גן העדן ל
מזבלה
עוד ועוד מחצבים
לייצור המוני
של מוצרים חסרי ערך מלבד
תרבות הצריכה
משכנעים אותנו ש
הדרך לאושר
מרוצפת קטלוגים
ובאשראי היא כרוכה
מי ייתן טעם אשר
אינו בצע כסף
כי לא קניות ימלאו
גם לא בהייה במסכים
"אבל קיבלתי הודעה
שהערב בקניון
יש סייל מטורף
שפשוט צריכים"
"עבדים היינו לפרעה במצריים"
אלפיים שנות גלות
עודנו משועבדים
מסתובבים באותם המקומות
צופים באותן תוכניות
מאמינים באותן אמיתות
לובשים את אותם הבגדים
מהפכת המידע מאפשרת לנו
לדעת ה-כ-ל
(לפחות מה שאנחנו רוצים)
אבל המוח שלנו עסוק
בלהחליט ולבחור
לא נשאר זמן להבין לעומק
כשכל הזמן רצים
תהליכים שלמים שגורמים במתכוון לעוני לגדול ולפערים לצמוח
כדי למכור דימוי עצמי על חשבון נקודות בכרטיס האשראי השחוק
כדי שיקנו מהם ויקנו מהם ויקנו מהם, כי פראיירים לא מתים רק
מתחלפים
וכל עוד אתה עני אז מסתבר שאתה דפוק
אני תופס את עצמי נכנס לחנות מסתכל על מדפים
ומתחיל לחשוב מה אני יכול לקנות
ואיזה מגניב זה וזה וזה וכל הדברים פה יפים
אולי שווה להשקיע מקסימום יהיה מה להביא מתנות
הכל סתם
אני לא צריך כלום
בטח לא מה שאפשר למצוא
בחנויות כאלה
באמת שאני משתדל
לשמור על עצמי
לא להיות מאלה
שקונים בשביל הקניה
נותנים כסף, ומקבלים כאילו
שומדבר שימושי, אבל
פתאום אין צורך לצרוח הצילו
לא שופינג הוא מה שיציל אותנו מתחושת הבדידות
אבל זה מה שמוכרים לנו, שמוכרים לנו, ואנחנו קונים
אנחנו לא רובוטים חסרי מחשבות, אבל בעולם המודרני
יש הרבה יותר מדי אינפורמציה מיותרת מכדי
שנוכל לסנן
אהבה היא תוצר לוואי של חומרים כימיים
או מקסימום הסדר חברתי נוח
(ככה אומרים) כסף, רכוש, חפצים, כוח
הם אלה שיגרמו לי להרגיש מסופק
תרבות שמצליחה להוציא את הספונטאניות והטבעיות אפילו מלהזדיין
ואנחנו? אנחנו שותקים, ממשיכים בשלנו
כי אין ברירה, החיים ממשיכים
עד שהעולם יתדרדר לאסון
אם לא נשמיד אחד את השני בפצצת אטום או מימן או באמת אני לא
יודע
כדור הארץ יוצף מהתחממות עולמית שתביא לנמסות של קרחונים
אבל אפשר גם אחרת
להיות ידידותיים לסביבה
לא מדובר על עתידו של כדור הארץ, הסכנה היא לבני האדם
וכל המהפכות הגדולות הן רק אסופה עצומה של מעשים קטנים
