שבוי אני בקסמייך
לא בגלל יופייך,
לא בגלל עינייך.
כבול וקשור חזק בחבלים
לא אמיתיי-מציאותיים,
דימיוניים.
כמו בפנטזיה
איך שהנסיך את הנסיכה תופש בידיה
אל האופק אל השקיע.

הים לשמיים,
כמו שפתי לשפתייך.
המחשבות מציפות,
הזיכרונות מצטברים,
העיניים דומעות
מתוך געגועים.
שעריך המונח על כתפייך,
עור לחייך, שפתייך, עינייך.
לחבק, לאהוב אותך
כמו שרק אני יודע.
לנשק, לגעת בך
כמו שרק אני נוגע.

רבנו, כואב.
את כל החשק שואב.
לא אכפת שום דבר
ולחתיכות קטנות נשבר.
זה מציק, זה מפריע,
וקשה עכשו להביע :
כמה שאת חשובה לי,
כמה שלא בא לי,
לעזוב אותך.
רק לאהוב אותך.
להיות איתך
שלך, כולי,
בשבילך, למענך,
רוצה איתך, לטובתך.

וכמה שאני רוצה,
לא תמיד זה יוצא.
ולמרות כל הריבים,
עדיין מאוהבים.
את בשמיים אלוהית
ואני חיה של ים.
כמו שפתיי לשפתייך,
הן לא יעזבו לעולם.
וגם עם כל הקשיים,
הכאב והמרחק,
כלום לא יעצור בנו,
את אהבתינו לא ימחק.