מוקדש לאחד החברים לשעבר של אפרודיטה רמר

לעולם לא ארצה לקחת את סליחתך.
לעולם לא.
גרמת לי לבכות.
אני לא בוכה על שטויות שכאלו.
לא התכוונתי לפגוע בך.
אבל אני בטוח שפגעת בי יותר,הרבה יותר.
כשלא לקחת את סליחתי, גרמת לי לבכות.
כשלא לקחת לי את סליחתי, גרמת לי להבין שמה שעשיתי פגע בך, אבל
לא לקבל סליחה שבאה מכל הלב והנשמה, לסטור פעמיים ולבקש בחוצפה
ללכת, פוגע יותר מאשר בועת אויר בוריד.
יותר מבגידה או מכל דרך אחרת שאפשר לפגוע.
פגעת בי, ואני עדיין רועד, עדיין בוכה.
ואתה? פתאום רוצה להתנצל,
ואני את סליחתך לא רוצה לקבל לעולם.