עכשיו חצות בעיר,
ואת מתחילה לרקוד
את המחול שלך
בצעדים כושלים.
עוד עננים מכסים
את האופק,
ואי אפשר לראות את הים.
בואי ונרוץ לתפוס גלים.
את תשאלי שאלה
ואני אחשוב על תשובה.
איך שהזמן עובר
והאופק מתבהר.
עכשיו שהעיר קרובה
את מתרחקת.
איך שאני אוהבת
את המילים שלך בחצות,
הן כאלה רכות
כאלה נוגעות.
אני אוהבת
ואני קושרת
סרטים לבנים
על עץ המשאלות.
עוד עננים מכסים
את האופק,
ואי אפשר לראות את הים.
בואי ונרוץ לתפוס גלים.
את תשאלי שאלה
ואני אחשוב על תשובה.
אנחנו כמו שני אבודים
מחפשים פיסות רחמים.
בתוך הרחוב ההומה
את נבלעת ונעלמת. |
