|
עכשיו חצות בעיר,
ואת מתחילה לרקוד
את המחול שלך
בצעדים כושלים.
עוד עננים מכסים
את האופק,
ואי אפשר לראות את הים.
בואי ונרוץ לתפוס גלים.
את תשאלי שאלה
ואני אחשוב על תשובה.
איך שהזמן עובר
והאופק מתבהר.
עכשיו שהעיר קרובה
את מתרחקת.
איך שאני אוהבת
את המילים שלך בחצות,
הן כאלה רכות
כאלה נוגעות.
אני אוהבת
ואני קושרת
סרטים לבנים
על עץ המשאלות.
עוד עננים מכסים
את האופק,
ואי אפשר לראות את הים.
בואי ונרוץ לתפוס גלים.
את תשאלי שאלה
ואני אחשוב על תשובה.
אנחנו כמו שני אבודים
מחפשים פיסות רחמים.
בתוך הרחוב ההומה
את נבלעת ונעלמת. |
|
|
פרופ' ירמיהו בן
יהודה היקר,
הייתי מעוניינת
להוסיף ולציין,
מאחר שאני אשת
עקרונות (כן,
אשת), נראה אותך
עושה את כל הדרך
מהקוטב הדרומי
והגשם היורד
לרוחב שלך עד
לכאן, כדי לבדוק
לי את
המכנסיים.
אם הגשם יורד
לרוחב, זה אומר
שאתה נרטב רק
בצד אחד?
פינקי(ת) |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.