את ,הנצחית.
ערימה אדומה ובוהקת,אור יקרות.
גיבוב של אבנים פשוטות
רק יחד חוברות הן לצביר מורכב
נשגב מעם.
עוצמה מאירה
מכשפת את לילי.
חגתי סביבך יחפה,ערומה
נושמת אבק דרכייך
גיליתי את הדבק הסודי
המוטמן בין חגוויך
מחבר
בין היומיומי,
שביל העפר
משוחזר מאובזר
לבין
פסגת ההר
הון עתק
נשמה תעתק
נספגת באבנייך
נטמעת בצלמך
דרכך ראיתי.
ראיתי אותי.
הו,ארונצ'לה.
דמותך צרובה בנשמתי. חקוקה
רחוקה
מציירת נואשות בדמיוני את קווי המתאר
הוויתך השופעת מלווה ליל שיכר
לא סימטרית
אני נפעמת
לא סימטרית
גם אני.
מוקדש בגעגוע לאילן,לתמר,ליעל ,לפושפה ושיווה,לאיילין
והכי הכי לגיא. |
