מה הסיכוי שבין שלושה אנשים ממוצא רמת אביב ג'יצא מישהו באמת
עשיר?
הייתי אומר שמשהו כמו %50 אולי קצת פחות, אבל זאת הסביבה
שהייתי נותן.
לפני כמה שנים, כשהיינו עוד "ילדים" דמיינו לנו על חיים עשירים
ומאושרים
כאנשים מבוגרים.

הבטחנו אחד לשני, בכל הרצינות, שנאם נוכל, נקנה לנו אי בודד
ככה במיקרונזיה
או ליד ארה"ב באיים הקריבים או משהו, ונקים שם טירה ונחיה
שלושתנו ביחד.
ותיהיה שם בריכה ויהיה לנו מסוק פרטי כדי שנוכל להגיע לארה"ב
כל יום.
אחת התיאוריות שלנו הייתי לעגל למטה מכל חשבונות בנק בעולם ככה
שאם היה לך
23.53 שקלים אז עכשיו יהיה לך 23.50 שקלים ולקחת לנו את
האגורות האלו, וכשהם
מצטברים מכל כך הרבה אנשים, אז נהיה ממש ממש עשירים.

מלבד זאת, גם חתמנו על חוזה המחייב עלינו להפגש בעוד 20 שנה
מאותו היום
ולכל אחד מאיתנו יש עותק חתום של החוזה הזה.
אי אפשר לבגוד בחוזה כזה. זה אות קלון לכל החיים. או מה שנשאר
מהם.

היינו 3 חברים הכי טובים.
לצערי הרב, התבגרנו.
וההתבגרות שלנו גרמה לחלקנו לפגוע אחד בשני, בדברים שהכי
כואבים בזמנים האלה.
וברגע שמישהו אחד מכאיב למישהו, אז השני מחזיר לו, ופתאום
אנחנו שני חברים
שמכבדים אחד את השני ואוהבים אחד את השני אבל בכל זאת אנחנו
בשני הצדדים השונים
של הזירה.

"משמאלי... הקטן בגיל והגדול בחוזק...הוא!!!"  תשואות הקהל
נאמו.
"ומימיני... הגדול בגיל, והבלונדיני....האחר!!!" תשואות הבנות
עלו אל על ומעבר.

אני טוב לרושם ראשוני.
הוא טוב למה שבא אחרי זה.

אנחנו אולי מנוגדים, אבל הצלע השלישית במשולש עדיין נמצאת
איתנו בקשר ומכבדת אותנו
והיא עדיין חברה שלנו.

אז מה עושים אחרי שמתבגרים?

אני חושב לי עכשיו על תאוריית האי שלנו, ושואל עצמי אם הייתי
רוצה לחיות איתם בו.
עוד אין לי תשובה.
בגלל שיש לנו כבוד בסיסי אחד לשני, אז זה מן הסתם והחובה שנסלח
ונשלים, אז אין
שינאה, אבל אנחנו לא יותר מדי בקשר... הקינאה יכולה לדבק, אתם
מבינים?

לא יודע אם הייתי יכול לגור איתם באי.
בכל אופן, אני מקווה שאף אחד מאיתנו לא יתעשר יותר מדי כדי
להפוך את התאורייה
למציאות.

דבר אחד בטוח למרות הכל:
בפברואר 2010 ומשהו... נפגש לנו באיזה שדה תעופה דחוק ונריץ
סיפורים של ילדים,
אני רק מקווה, שלא תיהיו נשואים אם נשים שאני מכיר.
כי אני בכל זאת עדיין ילד בתוכי.
ומאד קל לחזור לתקופה ההיא של התבגרות וקינאה ממכרת.
אחרי הכל, לא סתם קוראים לי פיטר פן.