|
שואות קטנות של משך הדעת
מתפתלות בנתיב ההכרה המודחקת
דרך הרס עצמי ואבדן ביטחון.
כחילזון איטי מדחיקות את החיים מהזיכרון
מעכלות את רצף הילדות והקסם
עוטפות את הרגש בנייר דגים מת.
הילת החיים רופסת חרישת
שורשי ארץ נפגמים במהותם
האדמה נהיית חרוכה ובלויה. |
|
|
"ההיא נחמדה,
אבל זאתי- אני
לא יודע, יש בה
משהו, משהו...
אממ... תמים
כזה"
זה שנדלק על זאת
שאהבה את
התל-אביבי פוזל
לכיוונה של שלי. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.