הן בסוף תמיד מישהו חוטא או עוזב
ורק הבדידות היא לנצח קדושה
רק היא לעולם לא תוכל לאכזב
על מעשים שגרמו לי כאב מצמרר
שאלתי את עצמי "מדוע?"
(ועניתי מיד:)
"הסבל הוא לחם לכל משורר
הרי זה דבר ידוע"
בראשי הלמות שטרם הפסיקה
אלפי פטישים בקולות חבטה
כל אחד הוא מילה שלהוולד לא הספיקה
כל אחד הוא דמעה שלא נבכתה
במרחק נגיעה מהגשם,
כמה טוב להיות, מבלי להרטב
מאחורי שמשת בדידותי הנואשת
והשיר, שאת עצמו כותב
21-24/01/2007
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|