אחרי שליבי מת וקפא
נשבר לרסיסים של זכוכית חרוכה
נדמו בי רגשות אהבה
נדם בי גם געגוע
נדמה...
נדמה ששברת אותי.

אינני זוכרת יותר
מדוע חיפשתי אחרי אהבה.
נדמה שהרסת בי את הרגש
נדמה שרצחת בי את הכמיהה...

ואתה,
מה מעשיך כעת?
מצאת נפש חדשה לענות.
האם גם היא בוכה בלילות?
מבכה עוד בגידה, עוד צלקת...

האם שוב כמובן מאליו אתה לוקח הכל,
ולא נותן דבר חזרה?
האם שוב משקר ובורח,
האם ליבך עודו קר כקרח,
או האם למדת לאהוב אותה?

ואולי הרצח שלי
הנביט רגשות בלבך הקפוא
ועכשיו אתה מעניק
את מה שאף פעם לא נתת לי,
אהובי...

אהובי? האומנם?
אין בי אליך עוד אהבה,
רק געגוע עמום.
לא אליך,
לאותה אהבה ישנה.

אותה אהבה שנדמה
שלא אחווה לעולם...
שברת אותי.
רצחת ליבי.
צפית מהצד בעינויי גסיסתי
בלי כאב,
בלי דמעה...

ועם מותי,
גנבת לי את האהבה.