בהכרה מבוקרת-מבוקעת
אני יושב אצל המיטה של החדר,
ובחדות שאני רואה את הצמח שעל המרפסת (ממול)
אני רואה אותך, נוכחת אצל החלון

אני נבהל כשאני מזהה
אמי מציצה אליי מבעד לתווייך,
ספרות נשים בחדרי הלב הכמוסים
והרצון הזה ששיש, לשלוט בבעלים,
לא ברוע, לא ברוע, אך בשליטה הדוקה
הדוקה כמו רצועות העור על שדייך

בהכרה מבוקרת-מבוקעת
אני עושה איתך אהבה מתוקה שהופכת לסקס סוער
ואז שוב ומההתחלה לסוף ולהיפך,
את מושכת אותי אלייך ואני מרגיש את כל ההורמנים מציפים
איך אני הופך אריה שואג ואז כלב מבוית
ואז שוב ומההתחלה לסוף ולהיפך,
עד שיש לי בחילה

אני רוצה אותך כאן עכשיו ובכל רגע,
אבל המנגנון שלי נדפק,
המחוגים מתרוצצים בלי מנוחה,
אני כבר לא יודע לזהות את קליפות ההבנה האחידות
מהן ניתן לבנות אהבה

בהכרה מבוקרת-מבוקעת
אני נמלט אל לימודיי,
אל התכנים שמכילים סיכומי החומר על קאנט ועל הגל
ואל ספרות עברית מתחילת המאה העשרים,
אין כאן שדים

משעין את סנטרי על הזרוע השנתמכת בכרית ומביט
יש כל כך הרבה דברים שהייתי יכול להחמיץ,
לעשות ילדים, בלי לרצות ילדים, בלי להרגיש, קצת, הורים,
זה לא עניין בשבילי,