בשעה מוקדמת בבוקר קר
מתעורר אדון מובו היקר
מסתכל סביבו, ורואה ניסים
נפלאות וניצוצות

את נראית לי מוכרת
התואילי, גבירתי,
לומר לי את שמך?
כי לכוד נלכדתי בקסמייך

והגברת בהיסוס, כי עסוקה היא
עסוקה עד מאד בערבוב תהליכים
פונה אל אדון מובו היקר,
פניה מאירות, וקולה ערב

קרנל שמי, כך קראו לי
אני הליבה, אם האדון לא יודע
חברתי שמה של, עוטפת אותי
ואני אותך... אוהבת!

נפעם אדון מובו המתכתי
וכל מעגליו אומרים שלום
מחייך הוא בקרבו
ולוחש באוזניה של קרנל אהובתו

אולי נצא הערב, רק אני ואת
אל מחוץ לעולם הזה, מחוץ לקופסה
ונתחיל התחלה חדשה?

אוי, טיפשוני! קוראת קרנל בקול
אם אין אני עטופה בשל, לא יכירוני
אם אינך חשמל מקבל, לא תוכל
לפעול ולתרגם. אף לא סיבית!

ומאידך, מצאת חן בעיני כל כך
אני נשמה, ואתה הגוף
אני יחידה, ואתה חצוף
קרנל מסמיקה ותהליך אחד קורס
מובו מתרגש, וקבל אחד נשרף

ואני, זו שלא כל כך חשובה
בסיפור הנחמד הזה
מתרגזת כל פעם מחדש
איך כולם מסביבי מתאהבים
ואני עובדת כמו חמור
יומם ולילה להתקין
מחשבים