בדרך מהאוטובוס הביתה ליטפתי את האספלט
והוא החזיר לי באהבתו השחורה והקשה:
"סוליה נערצת, היכן שדמעות מגעך הפלת,
צמחה ממני התקווה החדשה"

בדרך מהתחנה ענפים טיפסו על פניי.
לחשו מליצותיהם, נשכוני בעקיצות של צחוק
"טפסו, כסו אותי, אני שלכם ללא תנאי
אבקותיכם ממלאות נחיריי בריח מתוק."

בדרך הביתה חלקתי את ליבי עם הרחוב.
ריחפתי מעליו, שחיתי בים קרני חמה
"ידיי פרושות, ללא סודות, ללא מכאוב -
האם זוהי פרידה ממך, שירה תמה?"
"מילות החום שלך שימשו לי ככנף
נאמנה השקת אותי בעת צמא.
השארי עמי, יש בי מקום, ליבי רחב
דווקא עכשיו, למדי אותי פיסת חכמה."