ילדות של אחרי הגשם לא בוכות.
מה שהיה נשטף בזרם. איננו עוד. עם השמש הן זורחות.
ילדות של אחרי הגשם משחקות משתובבות
קופצות בשלוליות, מחליקות, צוחקות
ילדות של אחרי הגשם תמיד משתפות
רואות הכל ולא שותקות
ילדות של אחרי הגשם מדברות שטויות
ילדות של אחרי הגשם קדימה לא מביטות
לא מתקדמות. על אדמה בוצית הן מדדות
בתוך שיטפון של בדידות ואימה הן שוקעות
ילדות של אחרי הגשם הרחק בורחות
הרחק מההמון, מהמציאות, מריח הפרחים והפירות
בתוך ראשן, בדימיונן הן אמיצות
כל כך גבוהות הן, כל כך גבוהות
ובכל זאת אף פעם לא מגיעות
ילדות של אחרי הגשם לא מפחדות
ילדות של אחרי הגשם אומרות שטויות
תמיד רוצות, תמיד מנסות, תמיד מעזות
יודעות הכל בפנים ולא מספרות
את האויר הלח הנקי הן נושמות
את ציוצי הציפורים הן שומעות ורוקדות
ילדות של אחרי הגשם נולדו לתוך היופי
אבל לא מתחברות. אטומות. לא מרגישות.
ילדות של אחרי הגשם עולם אחר מציירות
ילדות של אחרי הגשם לא מבקשות עזרה
הגשם שנשאר על העצים מרטיב להן ת'שפתיים
והשמש מייבשת אותן בחזרה
כאילו כדי לתעתע בילדות של אחרי הגשם
ילדות של אחרי הגשם עושות שטויות
ילדות של אחרי הגשם לא יודעות
מאיפה מגיע הגשם ולאן הן הולכות
ילדות של אחרי הגשם מחייכות מבולבלות
ילדות של אחרי הגשם הכל מבינות
ילדות של אחרי הגשם בוכות מתחרטות
ילדות של אחרי הגשם תמיד ילדות
משחקות בתקוות, ברסיסי חלומות
ילדות של אחרי הגשם בקושי נושמות
ילדות של אחרי הגשם צצות כמו פיטריות
כמו פיטריות של רעל שרק הן טועמות
ילדות של אחרי הגשם לתוך כאב נצחי נולדות
ילדות של אחרי הגשם לא גודלות
|
