אחרי חודשים של שתיקה
היא מבכה את לידתה מחדש,
את היום הערור בו
הנחיתו עליה עניים כחולות
ולובן של מלאכים,
את הרוע ועם זאת
את החולשה שהתחבאה בחוזק.
יש לי דמעות עכשיו שאספתי אחריה
במרוצת השנים, פעמים כה אחדות
אך בכמויות שהותירו לאוקיינוסים למלוך.
הנה היא שוב קורסת
מול רגלי ההר הכי דומם
צועקת, זועקת שתיקה. ואתה
אינך. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.