אתם מכירים את הרגעים המעצבנים האלה בחיים ?

הרגעים שבהם אתה נמצא עם הרבה חברים
ובכל זאת אתה מרגיש הכי לבד בעולם

הרגעים שבהם הכל נראה מושלם
כאילו אתה לא צריך עוד שום דבר
ורק אז אתה כמה משהו חסר לך.

אז היום היה יום כזה
הייתי בין שמים לארץ
מסביב יש טבע וירוק
ואני שוכב על שמיכה ומסתכל על השמים
הרגשה של פשוט סיפוק
כשאתה מבין כמה העולם הזה יפה

ואז תוך כדי שאני שוכב לי על הסמיכה
אני חושב על כמה כיף היה לשכב בדיוק באותו מקום
כשחברה שלי שוכבת לידי ואנחנו פשוט
שוכבים ומסתכלים על העולם.
שוכבים ומסתכלים אחד על השני עם חיוך של אושר.
שוכבים וחושבים על כמה אנחנו אוהבים אחד את השני.
כמו איזה סצניה מסרט רומטי.

וכל המחשבה הזאת באה בתקופה שבה אני מרגיש לבד
ושוב אני לא רואה את הסוף.
ושוב אני מרגיש שאין מזל.
ושוב הביטחון העצמי יורד ואני חושב אני לא מספיק טוב.
ואז אומרים שלום יפה לדיכאון.

דיכאון - תקופה שבה מרגשים רע.
        מרגישים שאין תקווה שהמצב ישתנה.
        וכבר לא אכפת מכלום.
תקופה שבה מפסיקים להרגיש.

שמעתי את השיר של "ארקדי דוכין - להרגיש"
הוא אפילו גרם לי להזיל דמעה או שתיים
הזדהתי כל כך עם השיר
מה זה משנה מה אתה מרגיש
העיקר זה להרגיש

שמעתי את החידוש של "כנסיית השכל - טיפת מזל"
ושרתי את השיר בשיא הקול בתקווה שאז אלוהים ישמע.
וגם עם השיר הזה הזדהתי כל כך
אז אלוהים תן לי טיפת מזל
תן אהבה בלבבי

היום אמרתי שכל אחד מקבל את מה שמגיע לו
אז כנראה שמגיע לי להיות לבד

את הפעם הזאת אני מקדיש לכל אנשים ששאלו את עצמם
למה אני כל כך שקט
ולמה אני יושב לבד בפינה
ולמה אני שוכב מקופל בתוך עצמי על המיטה
אם עד עכשיו אין לכם תשובה
אז יש לי רמז
מילה. שלוש אותיות. בהתחלה יש 'ל' באמצע יש 'ב' ובסוף יש 'ד'

בהסתכלות לאחור יצא די חרא
אבל היום יש לי תירוץ
עבר המון זמן מאז הפעם האחרונה.