גדליה הוא אלוף הארץ בהטלת גמדים. את התחרות מארגן עירקי אחד
עם גיטרה. הוא ובן גוריון עשו טירונות ביחד, ובן גוריון הציע
לו לקחת את התפקיד, ובכך להקים את הספורט הממוסד במדינת ישראל.
העירקי לא התנגד, מה גם ששמו היה משה, וזה שם מאוד מתאים לעסקן
ספורט במדינה ציונית הראשונה, מזה 2000 שנות גלות. הטכניקה של
גדליה מאוד פשוטה ואפקטיבית, אך הוא מסרב בתוקף להסביר אותה,
בטענה שאין שום סיכוי שייתנו לו פרס נובל בזכות זה. לגדליה יש
את הגמד הקבוע שלו ששמו יואש. ליואש יש גיבנת, וגדליה טוען שזה
משפר את האווירודינמיות. גדליה מבין באווירודינמיות, דוד שלו
שוורצמן היה האיש שפיתח את הטמבון המיוחד של הסוסיתא, שמעצבים
איטלקיים בכל העולם ניסו לפתח כמותו ,ונכשלו. החסרון היחיד של
שוורצמן זה, היה שהוא מת. הרופאים אמרו שזה מדום לב, אך גדליה
חושד שהוא טעה בתרופה, ובמקום לקחת את הכדורים נגד דיכאון, הוא
לקח את כדורי ההרגעה של דודה שושנה. המדינה הייתה אז בחיתוליה,
וכך גם היו חברות התרופות, הן עדיין לא הצליחו לתת צבעים שונים
לכדורים, אז פשוט הכל היה לבן. איך בנאדם יכול שלא להתבלבל?
בכל מקרה משנתו של שוורצמן שרדה בכתובים, וכך יכול גם היום כל
מי שרוצה ללמוד איך מעצבים טמבון של סוסיתא, לבוא לדודה שושנה,
אם היא בבית באותו יום. גדליה ביקר אצל דודה שושנה, היא הייתה
בבית, וכך יכול היה לעצב את הגיבנת של יואש הגמד ברוח הטמבון
של הסוסיתא. בן גוריון היה מרוצה. "תפסנו שתי ציפורים במכה
אחת", הוא אמר, "גם תפארת למדינת ישראל, וגם פרסומת לסוסיתא".
בן גוריון היה אמנם מדינאי לא רע, אבל חרא של איש מכירות, ומי
כמו גדליה הבין זאת.

כשהם הקימו את הליגה להטלת גמדים, הם לא טרחו לברר, לא בועד
האולימפי, לא בהתאחדות הבין לאומית, ולא באונסק"ו. אם היו
טורחים, היו מגלים שאתה יכול להתחרות בארץ, ואף להיות אלוף,
אבל זה יהיה פסגת הישגיך; פשוט אין שום ארגון בין לאומי שמקיים
איזו שהיא תחרות בענף זה, וכפי הנראה לא יקום שום ארגון כזה
בקרוב. בן גוריון לא התייאש:" נקים ארגון בעצמנו". אבל במדינה
כזאת קטנה עם כל כך הרבה אויבים שבנוסף לכל הצרות, גם משחקים
כדורגל... העניין נפל. בן גוריון ירד לשדה בוקר, העירקי עבר
לשווק חיתולים חד פעמיים, וגדליה נשאר תקוע עם גמד עם גיבנת,
ותואר שאי אפשר ללכת איתו למכולת.
הוא כבר רצה לאבד כל תקווה, כשנזכר שמעולם לא הייתה לו אחת
כזאת, אז הוא נסע לאיטליה לנסות לפגוש את האפיפיור. ז'אן פייר
רמפל היה סקפטי "טמבון של סוסיתא, אתה בטוח שזה יעבוד?" גדליה
לא היה בטוח, אבל פטנט על טמבון לסוסיתא... צריך לראות כמה
גרושים מהשוורצמן הזה,חשב גדליה. המהנדסים של פרארי לא אהבו את
ההנחתה מלמעלה, אבל באין ברירה, הוציאו לניסוי את הרכב החדש עם
הטמבון של הסוסיתא. מישהו שם אמר, ששוב פעם היהודים מסובבים את
כל העולם על האצבע הקטנה, הוא פוטר מיד. חברת פרארי העולמית לא
יכלה להרשות לעצמה להסתבך בהערות אנטישמיות. לעומת זאת הסתבכה
החברה בתביעה ענקית, לאחר שהתברר שבאמת טמבון של סוסיתא הוא
חסר ערך מבחינה אווירודינמית, כל החישובים של שוורצמן היו
שגויים, והעובד האנטישמי צדק. מיד ירד שוורצמן מגדולתו וחזר
לממדיו הקודמים כבעלה של שושנה, שמת בנסיבות מביכות. גדליה כבר
שקל לעזוב הכל וללכת לאיי פיג'י לדוג דגים, אך לאחר מחשבה
שניה, עזב הכל והלך לדוג דגים באיי פיג'י. בן גוריון היה
מאוכזב: "קודם שוורצמן מת לי ככה, אחר כך הסיפור עם הטלת
הגמדים, ועכשיו אתה יורד מהארץ שרק ייסדתי?" מיד כששמע זאת
גדליה, ארז את חפציו וחזר למולדת. בן גוריון הציע לו שתי
אופציות: "או שאתה מקים כאן כור גרעיני שייצר נשק להשמדה
המונית, או שאתה הולך על פרויקט תעלת הימים." הרעיון ליצר נשק
להשמדה המונית נראה לגדליה מטורף לחלוטין, ולכן החל מייד
בבניית תעלת הימים. הים היה מלוח, ובניגוד לחישובי המהנדסים גם
היה רטוב. "בתנאים כאלה אי אפשר לעבוד" אמר גדליה. הוחלט
להתחיל קודם כל בייבוש הים, ורק אחר כך בבניית התעלה. האמצעים
היו דלים, והתקציב מצומצם, אך לאחר כחצי שנה חזרו המהנדסים
וסיפרו שהים איננו. גדליה הסתכל על השמש השוקעת ושאל אותם:
"תגידו, אתם דפקטים? מה זה מקווה המים שמולנו?" המהנדסים לא
התבלבלו והסבירו שבגלל קשיי התקציב, הם נאלצו להתפשר, ויבשו את
ים החולה. בן גוריון היה מבסוט. גדליה התחיל לחשוד שגם הוא
לוקח כדורים לבנים, פשוט הבנאדם כל הזמן מבסוט!. "נפטרנו
מהג'מוסים" הוא צהל. גדליה החליט שכנראה העסק מתחיל להתמוטט
ושבן גוריון לא מתפקד, ולכן התקשר לעירקי. לעירקי לא היה טלפון
בבית, ולכן הוא לא ענה. גם לו היה לעירקי טלפון בבית, הרי
שבאותו הזמן היה העירקי בכנס משוקי חיתולים חד פעמיים
בנורווגיה. שוב פעם נאלץ גדליה להתמודד עם המציאות בעצמו.

יואש הגמד היה כבר באותם ימים מקורב לאדגר ג'י הובר וניהל את
דסק המערב התיכון של ה- F.B.I . גדליה פנה לעזרה. "המדינה
החדשה מתמוטטת, כל עמי ערב קמו עלינו להשמידנו, רק אתה יכול
להציל את עמך" כתב לו גדליה במכתבו. יואש היה מסוכסך עדיין עם
גדליה על התמלוגים מתחרויות הטלת הגמדים, ולכן לא היה שום
סיכוי שבעולם שהוא ישתף איתו שוב פעולה. גם אם היה רוצה לשתף
פעולה לא היה יכול. המכתב מעולם לא הגיע אליו. הפקיד בסניף תל
אביב של דואר ישראל, רב עם הבת שלו באותו הבוקר, כי היא שוב
חזרה הביתה בשעה שתיים בלילה שיכורה. הוא איחר לעבודה,
ובינתיים נתנו לחיים למיין את הדואר. חיים דווקא השתדל, אבל
המכתב יצא בטעות עם הדואר לטימבוקטו. גדליה החליט לכן לשתף
פעולה עם שרון ולצאת למלחמת לבנון, כדי לשחרר את העם הלבנוני
הסובל, מעול הכיבוש הפלסטיני. שרון בדק על המפה וחישב שביירות
היא 40 ק"מ מהגבול. לגדליה לא היה סרגל באותו יום, ולכן לא
נותר לו לקבל את העמדה הזאת. אחרי שהספידומטר בטנק שלו הראה
עברו 40 ק"מ, והם היו רק בג'וניה, הוא הרים סלולרי לאריק. אריק
טען שזה באמת 40 ק"מ אבל שהוא התכוון אם באים מכיוון צפון,
ושגדליה לא הבין אותו. הוא נשמע משובש, ומאוחר יותר התברר שזה
היה בגלל אבן שמו לו בחומוס, ונתקעה לו בין השיניים. רק בעזרת
הרבה תושיה וסתימה חזקה שעשה לו דוקטור בלוך, ניצל אריק מצרה
גדולה.

גדליה הבין שהמהלך היה מוטעה מלכתחילה, והגה את רעיון
הקונספציה. מאוחר יותר הוא יטען בועדת אגרנט שהיה בקונספציה
הגיון, ואילו גם למדינות ערב היה היגיון זהה, הרי שהקונספציה
הייתה מתממשת. ועדת אגרנט קיבלה את טיעוניו והחליטה אם כך
להרשיע את מדינות ערב ביציאה למלחמה בחוסר הגיון שהוביל למלחמת
יום כיפור, שבעיקבותה נחתם הסכם השלום עם מצריים. גדליה לעומת
זאת הורשע על כך שהיו חסרים לו 3 כדורים במחסנית הכוננות,
ונענש בהגליה ליסוד המעלה. לא איש כגדליה ישבר בקלות. לאחר
שנים רבות הוא שב לשתף פעולה עם העירקי ועם שאול יד הנפץ,
וביחד הם הגו פרויקט חדש: זה יהיה מטוס ישראלי, ניקרא לו בשם
"לביא", הוא יהיה פסגת הטכנולוגיה, וישראל תרוויח הרבה כסף.
העירקי שנתקע באותו זמן עם סטוק גדול של חיתולים חד פעמיים,
נתן הנחייה לבנות את המטוס מחומרים קלים במיוחד, שאף סופגים
מעל לממוצע. גדליה ניסה לשלב מדענים עולים מחוף השנהב בפרויקט,
ושאול יד הנפץ היה אחראי על הכיבוד. העסק דפק, וביום העצמאות
המטוס המריא לשמחת כל המדינה, והוא אף הצליח לנחות. הבעיה
היחידה שלו הייתה בין המראה לנחיתה, הוא התקשה קצת לטוס.
גורמים עוינים בחיל האוויר שכנעו את צה"ל לא לקנות את המטוס,
למרות שהתכנון התבסס על עבודותיו של שוורצמן. היה זה הקש ששבר
את גב הגמל. הצוות התפרק לחתיכות. העירקי היגר לברית המועצות
לשעבר, והפך למפקד קולחוז. שאול יד הנפץ נעלם כשם שהופיע.
וגדליה חזר לפיג'י למרות התנגדות הממשלה המקומית.

גדליה השתלב מיד בקהילת הדייגים המקומית, וחשב לחזור לפעילות
כבימים עברו, כשטלפון נזעם קרא לו לחזור. היה זה מזכיר קיבוץ
כפר שועלים: "גדליה, אתה חייב לנו 70 לירות בתמורה לשתי הפרות
שנתנו לך ב- 48."  גדליה נאלץ לחזור. כשהוא נכנס לסניף הבנק,
קפצו עליו 2 פקידים וכספרית, קבלו אותו באזיקים והשליכו אותו
לכספת. הוא נאלץ להודות שמצבו הכלכלי לא טוב. הוא ביקש מבגין
הסדר לפריסת חובות. בגין לא הבין מה הוא רוצה ממנו, אך באותה
תקופה בגין כבר לא הבין הרבה, כך שזה לא היה משהו מיוחד. שמיר
סירב לתת לו הסדר כזה בטענה שהוא רצח את ארלוזורוב. גדליה
הכחיש. גם ארלוזורוב טען שאינו מכיר את גדליה, ולכן בחיים לא
יחתום לו ערבות. גדליה נשאר תקוע. מצבו הכלכלי התדרדר, והוא
נאלץ אפילו למכור את המדליות שלו, וגם את של יואש. בכסף שהוא
קיבל הוא קנה בית בימית, וקיווה לטוב.