התקשרתי אלייך היום בצהריים
אחרי שלא דיברנו יותר מחודשיים,
כי אמרתי די, מספיק, נמאס מהאגו,
לא טוב לבנות חומות מסביב של לגו,
שייפלו הרי, ברגע שתתקשרי אלי,
אז חבל על האנרגיות שאני משאיר מאחורי.

אמרת שניסית ולא עניתי,
ששלחת הודעה ולא החזרתי,
שהתגעגעת ולא שכחת אותי,
אז חבל שלא דיברת איתי.

וכמו שחשבתי החומות נפלו,
וכל הסיפורים התערבבו והתבלבלו.
אחד בתוך השני, סיפורים אין ספור,
בגלל כל הזמן שנשאר מאחור.
שלא דיברנו ולא נפגשנו, איזה הפסד
ולשקט שהיה לא נשאר אף הד.

ניפגש בשישי כמו פעם עם כולם,
לא נדפוק חשבון ונצחק על העולם,
נעזוב מה שהיה וטוב שויתרתי,
נכון שסלחתי אבל למרות זאת לא שכחתי.
נחזור לדבר כמו פעם כשהיה טוב,
נתמוך אחד בשני בתקווה שיותר לא נעזוב.

אמרת שניסית ולא עניתי,
ששלחת הודעה ולא החזרתי,
שהתגעגת ולא שכחת אותי,
אז חבל שלא דיברת איתי.