כבר יבשו הדמעות שמעולם לא זלגו.
ושוב נפש פצועה מבקשת אוזן קשבת
לשתוק אליה.
כי כבו זה מכבר תשוקות סבוכות.
ומכאובי יוצאים אליך, מאופקים מאופקים.
אני רואה סופים סוגרים סיפורים בלי התחלות.
ונהרות של עצב זורמים מתוך עיניים כבויות.
ואין מאזין לשתיקה שלי. זועקת.
ונכנעת.






נכתב במקור ב2/3/06