כבר יבשו הדמעות שמעולם לא זלגו.
ושוב נפש פצועה מבקשת אוזן קשבת
לשתוק אליה.
כי כבו זה מכבר תשוקות סבוכות.
ומכאובי יוצאים אליך, מאופקים מאופקים.
אני רואה סופים סוגרים סיפורים בלי התחלות.
ונהרות של עצב זורמים מתוך עיניים כבויות.
ואין מאזין לשתיקה שלי. זועקת.
ונכנעת.
נכתב במקור ב2/3/06 | 
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.