" וקרלוס קסטנדה אמר
"צריך אדם לחיות את חייו בידיעה שהמוות  נמצא מעבר לכתפו
השמאלית"
לא כמאיים אך כדוחף
אל הכי נכון
גם אם טעות
גם אם הכי נכון הוא הלא נכון ביותר " (דפ)



בחיים שלי
לא צריך את המוות
הגדול, הסגרירי,
כדי לשכנע בדחיפות החיים

מספיק המוות הקטן;
גשמי הימים שחלפו
מותירים שבילים על הכרית לפני השינה
ושלוליות של תהיות:

מה הייתי עושה אחרת היום
איך היה יכול להראות המחר
חרטה ותקווה וחרטה יוצרות מרקמים עדינים
אולי בשלל צבעים...
אבל צריך לעמוד עם הגב לשמש כדי לראות את הקשת בענן.

ואולי זו התשובה.







כעת, ילדים חביבים,  
צבעו בצבעים עליזים ואת הפואנטה השאירו בלבן.
העמידו פנים שלא ראיתם אותה.
שכללו את המיומנות הזו.
תזדקקו לה בחיים שלי.

רק רגע.

אתם לא בחיים שלי?






אני לא מרכז העולם?


(צפוי מאוד. חה. ככה הצלחתי בדמגוגיה להרחיק את עצמי
מהמסקנה ההיא.
אתם רואים אותה? שם, החור הלא צבעוני, מייד אחרי הקשת בענן.
היא עוד שם.)
ע"י בצחוק מרושע.