אהבתי אלייך
הציתה לי את הלב.
כמו הסנה הוא בער בתוכי
ואיננו עוכל.
התשוקה שפשטה
על כל גופי
כמו שריפה
בכל עורק.
רקדה במוחי, בליבי,
כמו הים בשעת סערה,
כגלים שמתנפצים
חזק על שוברם.
יישצפו, ייקצפו,
ייגעשו עד בלי די.
עד שלא תקבל מבוקשה
עד שלא תענה.
עד מתי?
עד מתי ליבי יוכל לבעור?
בסופו של יום יתעכל.
הלא תרצי לתת לה?
לתת ללהבה לפעום?
הרי יש לי
את כל כולי לתת לך.
כולי שלך מאז ולעולם.
אל תבוזי לה,
לבי אותה,
הוסיפי עוד זרד,
תני לי רק רמז,
רמז קל, קלוש אפילו.
אבל אל תתני ללהבה לגווע,
את תתני לאהבתי למות ללא מרגוע.