אנשים עתיקים
חיים חיים עתיקים
באוטובוס ממוזג
רבים על מקום
ועל המקום
כמעט כמוני.
אחרי הכל, הכאב שלי עכשיו
כבר לא אומר רק שאני ישן לבד
הוא אומר שאת אינך
ואני לא ישן.

כזה אני
שייך ולא שייך
נסגר ושוב נפתח
כמו ארון הספרים שלי
בין שפינוזה לרמב"ם
אני ושוב אינני.

מזג האוויר הירושלמי
הולם את קרירותי
אך לא מציע כל נחמה
אם ארחיק את כל מה שכואב
עדיין לא תהיי כאן.
שוב שיווי המשקל משתנה
חלון פתוח או סגור
מותר האדם או אסור
נעים מאד
אני נמרוד
שלם מלב שבור