הרוצח התעורר לפני שחר, הוא נעל את מגפיו.
תחת מעילו הגדול החביא מסיכה וסכין קצבים, על מנת שיוכל לקרוע
לגזרים את קורבנו.
הרוצח נכנס למכונית הפולסווגן שלו ונסע על 55 קמ"ש, פחות
מהמהירות המותרת, הוא לא רצה להסתכן בעבירת תנועה חסרת משמעות
ביומו הגדול.
הוא הגיע למחוז חפצו, הפארק, וראה את אלפי הבטלנים, השיכורים,
הקבצנים, חסרי הבית. בעלי המזל על ספסלי הפארק, השאר, על הדשא
הרטוב, המלוכלך בחלקו, הטומן חרא של כלבים בחובו.
כולם שכבו, הוא הסתובב בין גופותיהם הלא מתות כשידיו בכיסים,
על מנת לבחור גופה שתהפוך למתה.
מרביתם ישנו, הוא ידע שחלק ערים ועל כן הביא את המסיכה, שלא
יוכלו לזהותו. הוא לבש אותה כעת, ושלף את סכינו, אך עדיין
החזיק אותו מתחת למעיל. הוא בחר בקורבן. זקן מלוכסן עיניים,
שלבש חולצת פלאנל מתקופת הגראנג', אי שם בתחילת שנות התשעים,
וג'ינס קרוע. או שהבחור מסכן וחסר כל, או שהוא ממש בקטע של
גראנג'. הוא בעט בעיטה חלשה ברגלו של המת לעתיד. הלה לא זע.
הוא בעט בו יותר חזק, והלה החל להתעורר. הרוצח הניח מגפו על
ברך הקורבן ושיסף את בטנו.
צרחות הקורבן העירו את תושבי הפארק. הרוצח הזדרז ותקע את סכינו
בלב הקורבן, וכך, כשהסכין מתנוססת לה בגאון, תקועה בלב אדם,
נמלט הרוצח אל מכוניתו, ומשם לפונדק הדרכים הרחוק ביותר שיכל
למצוא, לארוחת פנקייק וקפה, כפי שאכל בפונדקי דרכים מאז שפצח
בקריירת הרציחות.

למחרת בבוקר, התעורר הרוצח משנתו, אחרי שחר. הוא נעל את מגפיו
וירד לארוחת הבוקר בפונדק, פנקייק וקפה. הוא ביקש את העיתון
מהקשיש המכופתר שישב בשולחן שלידו. הקשיש רטן והגיש לו את
העיתון בחוסר רצון. "תסיים מהר", אמר. הרוצח פתח את העיתון
והחל להעביר דפים במהירות. "יש משהו ספציפי שאתה מחפש, בן?",
שאל הקשיש, ולא זכה לתשובה. הרוצח עבר על כל דפי העיתון, ולא
מצא את מבוקשו.

הרוצח התעורר הרבה לפני שחר. הוא ירד יחף למטבח הפונדק, ולקח
סכין חיתוך. עתה צעד לעבר חדרו של הקשיש מבוקר אמש. קשיש אשר
לו שלושה ילדים, תשעה נכדים ונין אחד שנולד אתמול, והוא בדרך
להטבלתו. הרוצח שיסף את גרונו במהירות, הוא לא היה מעוניין
בצרחות. אח"כ התקדם לחדרה של בעלת הפונדק, אישה עדינה וחביבה
בגיל העמידה, אשר שכלה את בעלה בתאונת דרכים. גם לה ציפה גורל
דומה והרוצח הביט בה שניות מספר, כשחור גדול נוטף דם היה פעור
בצווארה.
הרוצח התיישב מול מכונת הכתיבה של בעלת הפונדק, והחל לכתוב. את
הסכין השליך מהחלון.

עשרות שוטרים עומדים עם אקדחים שלופים, חלקם דרוכים, נשענים
קדימה, מחכים. מולם בית קרקע נטול חצר, אשר מתגוררים בו שלושה
אנשים. אחד מהם הוא אסיר לשעבר, שישב על סחר בסמים. אחד אחר
הוא שחקן בסרטי פורנו כושלים, אשר מנסה בימים אלו את כוחו
בבימוי סרטי פורנו כושלים. השלישי היה מבוקש כעת על רצח כפול.
הוא יצא מהבית כשידיו מורמות.
כפתו אותו באזיקים, הרביצו לו עם אלות, בעטו בו כשהוא שוכב על
הרצפה. מאוחר יותר הוא העיד ששוטר אחד גם ירק עליו. הם חשבו
שהוא זבל אנושי, הוא ידע שהוא הזבל של האנושות, אשר נזרק עם
שאריות האוכל וקרטוני החלב הריקים, מכיוון שנכשל בהשתלבות בה.

העולם דפק אותו בתחת, והוא חשב שזה תירוץ.