התמודדות עם העולם שבחוץ
גורם לך לשכוח את זה שהותרת עמוק בפנים ;
השיגרה המתישה של ספרים, מחברות, הרצאות
החיפוש הכמו אינסופי בתעסוקה זמנית או קבועה
בשביל החרות הכלכלית, העצמאות שאליה נסחפת
עוד בהיותך ילדה.
נסיון בלהיות אשת העולם הגדול, כאשר הגיל
המתאים כבר הגיע אל דלת חדרך,נוקש בעדינות,
כאילו מכריז, הגיע הזמן עכשיו באמת להתחיל במירוץ,
לרוץ, לבקוע שערים, להיות חזקה , עצמאית, אסרטיבית,
קשוחה, אמביציונית, להיות  "עם מרפקים "
להתחיל להתבסס, אחרת - כולם יעקפו אותך במירוץ המיכשולים ואז
הכניעה תוליכך אל ביתך, לעבר מיטתך, בריאה אבל חסרת הכרה.

לפעמים את תוהה מהם הדברים שחלמת עליהם כשהיית ילדה, פעמים את
נזכרת בהם בריפיון ופעמים את שוכחת מהם כאילו כלום . אז מה
נותר לפניך באמת, או מהו הדבר שחסר לך, מהו הדבר שבאמת היית
רוצה בו, משתדלת כל כך להשיגו?   האם זה הכסף שיעשה אותך חזקה
ומאושרת, האם בקריירה חפצת, או שמא העשרת השכלתך לגבי העולם ?
או  אולי האהבה היא זו שתמלא חסר לא ברור בך ?
ואולי היית רוצה לעזוב הכל, להפליג רחוק, אל עולם שהוא שלך, של
כולנו ,לעזוב הכל, להתרחק אל עבר האופק, אולי תמצאי שם מרגוע,
אושר, שלווה . ואולי את פשוט רוצה את כל זה, רק לא יודעת, לא
באמת בטוחה, במה להתחיל, במי לבחור? או שמא לנסות להשלים את
הפאזל במקביל , לא להותיר דבר מאחור ?

כך היא השיגרה שלך, שיגרת הספרים, החיפושים המתסכלים בהשלמת
תוכניות, במחשבות על מה יכול היה לקרות ומה ניתן יהיה בהמשך
לשנות, נמאס לך מכל זה - אני יודעת - רוצה לחדול מוויכוחים לא
משכנעים עם עצמך על מה כדאי ומה לא באמת נחוץ עכשיו בשבילך,
עבורך. את יודעת שאת כבר לא ילדה, אבל גם לא באמת מבינה מה את
באמת אבל באמת רוצה, מה הדבר שחסר לך, מהו הדבר שאפשר להתחיל
עימו כדי לבנות את חייך, כפי שאת רוצה אותם שיהיו, ולא משנה אם
זה יהיה עם ארמון מלא ומרכבת סוסים ; עם  ענני חלומות
שמשתנים כמעט כל יום, כי את רוצה עוד הרבה יותר  ומורכב, את
רוצה
אבל... אז מהו הדבר או הדברים שמונעים ממך , האם זו את עצמך או
שמא שאר האנשים ?
את רוצה להוכיח את עצמך, את רוצה להראות להם, את רוצה, כל כך
רוצה, אז למה את חשה כאילו במחסום, עצורה ?