תגיד, יש לך רגע להקשיב לי שנייה?
תודה.
עכשיו, נמאס לי כבר!
אני לא יכול יותר לחשוב על זה כבר. הלוואי ולא היה בכלל אפשר
להוציא רישיון עד שכבר לא יודע מה היה קורה. כולם רק חושבים על
זה, ובגלל זה הנושא פשוט לא עוזב את ראשי במנוחה. אין הקלה
בכלל. אי אפשר להיות בשקט קצת? נו באמת. להפסיק לדבר על הנושא
הזה.
אתה קולט, אף אחד לא מבין כמה שזה מתסכל. כן, גם אני תכננתי
לעבור טסט ראשון ביום הולדת 17 שלי. גם אני תכננתי לחרוש על
הכבישים עד עכשיו, אבל מה לעשות - זה פשוט יצא אחרת. מישהו
מגבוה החליט שאני עוד צריך לחכות עם זה. להעביר עוד כמה
שעורים. לשלם עוד כמה מאות שקלים ורק אז לצאת לדרך. הלוואי
ופשוט לא הייתי מספר לאף אחד שאני לומד נהיגה. הלוואי ופשוט
הכול היה אחרת וזה לא היה עולה כל כך הרבה. זה לא היה יושב על
הכתפיים כל היום. זה לא היה "הנושא" שכולם מדברים עליו. זה לא
היה השגרה של כל דקה - לחשוב על זה, לשאול על זה, לתחקר את
כולם. "וואי... ושמעת שהוא עבר טסט ראשון?... וואי היא שוב
נכשלה... וואי אני בחיים לא אעבור, לא אגיע לרגע הזה. די כבר,
לא נכון לא נכשלתי שוב."
ועוד משהו, למה הם לוקחים כל כך הרבה כסף. ניחא השעורים, אבל
כל טסט זה סיפור של מאות שקלים. זה פשוט אבסורד לא נראה לכם.
אז זהו! תשמע לי, אני פורש מכל העסק הזה. כבר בן 17 וחצי כמעט.
איזה מיליון שעורים, בלי טסט, בלי כלום, בלי כסף, וזה פשוט לא
נגמר. אז מה אם אני מחכה לטסט. למה זה כל הזמן בראש שלי? למה
זה לא עוזב אותי ומלחיץ אותי כל כך? למה?
לא רוצה יותר. אולי אני פשוט לא אלמד נהיגה יותר? אולי אני
פשוט אתקע לעצמי ברקס ואעצור סופית? ככה אני לא אוכל להתמודד
עם כל הלחץ הפסיכולוגי הזה שכולם מחדירים לי. הרי יש לי
ביטחון, אז למה זה קורה? פתאום הרגליים רועדות, הידיים מתנפחות
והלב צועק שיחליפו לו כבר הילוך. שיחנו לי כבר את המוח. זה לא
מפסיק.
שיכבה לי הראש!!! תחשבו שאני ההגה ואתם נועלים אותי עכשיו.
שכולם כבר יירגעו עם הדאווינים על הכביש!
שכולם כבר יפסיקו לשאול אותי!
תודה שאני לא חייב לאף אחד כלום. הנושא הזה רודף אותי. הצילו!
אני רוצה לגמור עם זה. האאאאא.

טוב, סליחה שבלבלתי לך את השכל.
חכה רגע, למה לרוץ?
אפשר עוד שאלה קטנה?
תודה.
איזה טסט עברת?