ישבתי שם,
בתחנה
עטופה במעיל
שרק אמור היה לחמם אותי.
ואתה עומד שם,
כל כך בלתי ניתן להשגה
וזה כל כך קרוב עכשיו,
כאילו אתה מדבר אליי
בכלל בלי מילים.
כאילו אני סומכת עליך
בכלל בלי שהבטחת.
והסיטואציה קצת לא זורמת,
בכל עובר נורא לאט,
וזה בסדר.
כי אני לא רוצה שתלך.
מבטים חטופים שעוברים בנינו
משבשים לי את ההגיון
ואני עוד שניה קמה
וצועקת לך בלי מילים
את כל מה שאני מרגישה
אבל שנינו שותקים
מחייכים קצת לאוויר
מבינים
בלי מילים.
ואתה אומר שאתה הולך
ושולח לי נשיקה באוויר
וזה בסדר,

זה רק...כמעט כאב לי.
                              כמעט...