זה...עוד אחד מהמקרים האלה,
עוד תיעוד של הדמעות בכלא,
עוד בחור עם הזיות קטנות גדולות,
זו אהבה של מכונות.

זה..עוד נווד שמסתובב בעמק
זו סתם תשוקה שתעשה לו נמק,
העוברים והשבים אינם רואים,
הכל עשוי מברזלים.

ויבוא היום שהוא יפעיל רגשות אנושיים,
נמאס מהתכנות הזה,נמאס ממספרים,
והיא תקום ולא תבין,כי אצלה הכל מתכת,
עידן המכונות לא תם,ולא עצר הזמן מלכת.

זה לא,עוד אחד מהימים ההם,
שהשמש בהירה,
וזה לא,עוד אחד מהזמנים האלה,
שהדרך כה ברורה,

זה רק יום אחד,שבו הכל דהוי,
עם גוון כבד אפור,
כל הנהגים כבר ליד ההגה,
כל המכונות בתור.

זו עוד תקופה אחת מהשכיחות האלה,
שלא צריך שוב להזכיר,
עידן החיים או אחרית הימים,
הכל כתוב כאן על הקיר.

זה עוד מצב אחד מהרבים האלה,
שנראה לה קצת מוזר,
הדם אפור,האישיות ישנה,אבל הרגש נעצר,

והיא מנסה שוב להבין מי כלא את הנשמה,
מחפשת רמז,מקבלת שניים,נשארה תעלומה,
מטפסת ומנסה לצאת בכח מן הכלוב,
זו אהבה של מכונות,גם העצב שם כתוב.