יד קרה מזדחלת לחלל הבטן,
מפוררת קורעת לחתיכות כל איבר,
ליבך נשבר לרסיסים כל יום מחדש,
ראשך תדיר תחת מכבש,
גופך כורס תחת לחץ,
אז את עמוק בתוך זה.

כשתוכלי לבוא בין הבריות,
להקשיב לשטויות שהם שחים,
מבלי רצון לברוח,
מבלי לזעוק,הצילו. . .
אז תדעי שאת יוצאת מזה.

כשיבוא יום ותאהבי עצמך,
כשיבוא יום ותאהבי זולתך,
יותר מעצמך,
שיבוא יום ותחןשי רוך סביבך,
וחיוךישק עינייך,
אז תדעי שאת יוצאת מזה.

כשתקומי בבוקר,
רעננה כפרח השדה,
וארוחת הבוקר תערב לחיכך,
ותאמרי, זה היום שלי!
אז תדעי שאת מאחורי כל זה.