הוא ישב בתוך השלולית של עצמו, מחוסר כל דבר שהשיג בחייו, כעת
כבר לא נותר לו דבר, הוא עצם את עיניו הוא חשב וחשב, אבנים של
תקווה נפלו על ראשו מנסות לחרוץ את גורלו אך לשווא, במצב כמו
שלו שום דבר לא כאב ואם כלום לא יחול אז גם לא יכאב, המוני
אנשים מפצירים בו לבוא שיגיד רק מילה והכל ישתחרר, אנשים לא
הבינו שקץ בחייו, שנמאס מהכל שהוא החליט לוותר, ממטרות ממרחק
נהמו זימזמו והאות לא היה רחוק עד כדי כך, הוא הפליג והפליג את
פסגת מחשבותיו ורצה רק שקט והוא לא ביקש יותר מדי.
תמונות רצו מול עיניו אז אותן הוא עצם, חלומות רדפו וממוחו לא
הירפו הוא חלה הוא קדח הוא  זעק למרחק אך לא היה שם כל אדם
שיעזור- לא היה לו בדיוק לאן לחזור, והשחור הוא שקע בו כמעט עד
צוואר, שלח מבט אחרון אל על ונפטר.
לא היה חסר הרבה כדי שהוא יינצל ועכשיו מה נותר? רק גופה
המוסתרת בצל, ושמיכה הנמצאת שם מעל, לא תקבל תשובות עכשיו גם
אם תשאל, אתה יכול לשאול כך לנצח כן, בטח זה יגיע בסופו של
דבר.
מערבולת חושים, מגע עור זה נעים, הם נעים בסיבוב והראש והגוף,
משורר לא יקרא על ברכיו הוא יכרע, אוי מה איום מה נורא- מה
היה מה קרה? אין עונים, אין עונות רק רוחות וסערות, עשבים
שוטים, אנשים מתים ואני עוד כאן.