אני הולך בלי לראות, בלי לעצור,
בלי לחשב מתי אגיע.
יכול להיות שזה מקרי, אולי בכלל
אני עובר כאן בטעות.

אני נסחף, נשטף, נשאב
בשיטפון בלי לדעת
אם יש עוד קרש הצלה
או אם אי פעם תיסוג לה הגיאות.

נכון הייתי כבר אצלך, אבל אף פעם
לא העזתי לנסות ולפקוח את עיני.
גם כשהכול היה גלוי, חשוף, גם כשניסינו
לא ידעתי איך להיות שם ללא תנאי.

קרני שמש בודדות כמעט ומפשירות אותי.
בדרך לחוף המבטחים תמיד יש סערה.
הכול משתנה סביבי, האם אני כשהייתי?
מאחורי נמחקת מטשטשת הדרך חזרה.

כבר הקשבתי לקולות והרעש החריש אוזניים.
כבר צעדתי בכל הדרכים העוקפות.
והייתי חזק, הבלגתי, השתדלתי
אבל כל הכוונות הטובות כבר עייפות.

מה יקרה כשאשליך את כל מטען העודף?
הרי תמיד אמרנו שאסור לוותר על כלום.
אני לא יודע אם כל זה מוביל אלייך,
אל תחכי לי מי יודע היכן נקודת הסיום?