אתה יכול לנסות להתכחש.
אתה יכול להעלים עין.
אתה יכול להגיד "לא אכפת לי, זה לא ענייני".
אתה יכול לטעון "בטח זו אשמתם".
אתה יכול לחשוב "כנראה שזה מגיע להם".

אתה יכול להמשיך בחיים שלך.
אתה יכול לישון טוב בלילה.
אתה יכול לפנק את הילדים שלך.
אתה יכול לפטר עובדים-זה חסכוני.

אתה יכול לאכול במקדונלד'ס.
אתה יכול לקנות בגדים של נייק.
אתה יכול לייבא מוצרים מסין.
אתה יכול אפילו מיפן-זה יותר זול.

אתה יכול.
אבל הוא לא.
למה, אתה שואל?
למה?! ככה.

הוא לא יכול כי הוא עני.
הוא לא יכול כי הוא נולד בסין.
הוא לא יכול כי הוא נולד להורים הלא נכונים.
הוא לא יכול, בגללך ובגללי.

אתה מתעשר בן רגע,
מתחיל ליהנות מהחיים.
אתה יכול לוותר על חלק,
לתרום אותו לאנשים שצריכים.
אבל מדוע לך לעשות זאת,
האם תצא מזה מורווח?
במקום זה אתה פותח מפעל,
משלם שכר מינימום.

גם אם תנסה להשתנות,
גם אם תחשוב שונה,
התופעה עדיין תהיה קיימת.
איתך או בלעדיך.

אתה לא תצליח לשנות אותה.
אי אפשר לשנות אותה.
מרגע שנולדת אתה יודע את זה:
אי אפשר לנצח את הקפיטליזם.
ואלה שמאחור - וו דה פאק קרז.