באיזה שהוא שלב בהיסטוריה אנשים הפסיקו להתפעל מעוצמתו של הטבע
והתחילו להתפעל מהעבודה המדהימה של יצירות הכפיים שלהם.
מן אגואיזם לא ברור שכזה. כשהאדם המציא את החץ הראשון הוא לא
חשב עליו בכלל. הוא חשב על איך הוא משיג את הארוחה הבאה. חלק
משרשרת המזון. שהלכה ונעלמה כשהאדם התחיל לביית חיות. היום
אנחנו מתלהבים מערוץ הסרטים, ממשחקי מחשב וממשקאות ירוקים
בכוסות גדולות עם מטריה בפנים.

ביום רביעי הייתי ביפו. ביפו יש קסם מיוחד. גם האיזורים הכי
הרוסים של יפו הם יפים ולרגע תהיתי למה. לאחר שנייה של עצירה
הבנתי שזה בגלל הרחש. קול הגלים המתנפצים על החוף, על הנמל ועל
שוברי הגלים. קול הגלים. לא החנות לחנוכיות, לא הריח של הפלאפל
וגם לא האורות הציבעוניים בכיכר קדומים הנטושה.
אבל קול הגלים. הדבר הפשוט הזה. שלא צריך לעשות בשבילו כלום.
פשוט להיות שם.

מתי פעם אחרונה בעצם עצרנו רגע, והסתכלנו על חתול שמתגנב לזנק
על ציפור? מתי פעם אחרונה הסתכלנו על עץ וחשבנו איזה עץ יפה
הוא וכמה צל הוא נותן ואיזה ענפים ארוכים ומסועפים יש לו. מתי
פעם אחרונה עצרנו להסתכל על ציפורים נודדות? על כלבים משחקים?
על צפרדע שמקפצת לה על הדשא?
רגע אחד כזה. של טבע. של אותם דברים שהיו פה לפנינו ואני מקווה
שישארו הרבה אחרינו... שווה יותר מכל טלנובלה. יותר מכל תוכנית
חדשות או צעצוע או משחק כדורגל או משחק מחשב.

אז תעצרו רגע לפני שאתם קונים את השמלה המהממת הזאת. למה בעצם?
זה באמת נותן את האושר האמיתי? לא עדיף לסוע לטייל?
הטבע. דרך החיים שלנו במשך אלפי שנים, הוא הדבר שמושך אותנו
באמת. האושר האמיתי. לכל אחד יש את העונה שהוא אוהב. והוא לא
אוהב אותה בגלל גורדי שחקים או מכוניות בצבע סגול מטאלי או
בגלל מכנסי ג'ינס ליוויס במאה שקל. הוא אוהב את העונה בגלל
הגשם, בגלל השמש, בגלל הפריחה או בגלל שמיים אפורים. הוא אוהב
את הטבע.
באמת תעצרו לחשוב שנייה לפני שאתם רצים לאכול במקדונלדס, מתי
פעם אחרונה ישבתם בגינה ואכלתם איזה סנדוויץ נחמד מפזרים את
הפרורים בשביל הציפורים?
לא חשבתם על זה נכון?
יש אלפי דברים. מיליוני. אנחנו חלק מהעולם הזה. לא באנו לפה
להשתלט עליו, באנו לחיות בו ולהנות ממנו. לא לשרוף דברים, לא
לצוד חיות אחרות.

כי בעוד שנה כבר לא ישמעו יותר צרצרים ואז הקסם בשכונה שלכם
יעלם. ואחר כך יעלמו גם הצפרדעים והקסם של השכונה שלידכם
יעלם.
ואח"כ הציפורים ואז העננים ובסוף גם קולם של הגלים ידום. וגם
יפו תאבד את קיסמה.

אז תעצרו. תחשבו שנייה. בואו נחזור למה שבאמת מעניין וחשוב.
למשמעות האמיתית של להיות בחיים. ותזרמו לתוכה.