והנה היא שוב, מופיע בחלומי. זוהרת בזוהר חלומי ונכבית.
עוד דימעה נוזלת על לחי ועוד רגש מתנפץ אל תוך המציאות.
ועוד דרך נוזלת בתוך כפית.
האין מוצא הופך לציפור השלום.
לחישת המוות מהדהדת באוזני מערערת בי רגשות שנאה ומתה.
הכל מתערבב לי בראש והכל מסתדר.
הכל נוזל לי בראש והופך לצוק.
עוד נשמה אבודה הולכת לאיבוד ועוד נפש ניתכת.
מול אובדן המציאות אין עוד דרך אחרת.
לא, לא יהיה חיל בגדוד הכבשים האבודות.
לא אפול ואשבר בידיים הצרובות.
לא, לא אתמודד מול המוות.
כי אין מוצא, גם לא בעולם המתים.
הרגש, הוא שורף את נשמתי ואוכלה מהפנים.
החוסר וודאות יורק לי בפנים.
איפה, לאן ואיך הן שאלות נפוצות אך הן מתגמדות לאור הצורה.
אין תרופה לכאב של אף אחד.
אינני רואה עצמי כנופל מצוק ומתרסק.
נפשי ממזמן עזבני אך אינני מת.