אני בוהה בה
לפעמים שעה, לפעמים שעתיים, לפעמים כל היום.
היא כל כך יפה,
כל כך מושלמת,
כל כך אלוהית.
מסתובבת בתנועות קבועות
צפויה, לא ספונטאנית, מחזורית.
צלילי הרקע נכנסים לי לראש,
מנגנים על מיתרים קבועים.
לפעמים, כשזה מעיק, אני מרים אותה, מושך אותה ממקומה, מביט בה
היא מביטה בי בחזרה במבט קפוא.
אם רק יכלה לענות לי
אם רק יכלה לדעת עד כמה אני אוהב אותה.
אני יודע שזו אהבה בלתי אפשרית, בלתי מושגת
אבל היא הבלרינה שלי
לא יוצאת לי מהראש
איתי בכל מקום.
השעה מאוחרת,
שנינו במיטה,
מבט אחרון לפני ששנינו נרדמים.
אני לוקח את הרקדנית שלי,
מניח אותה בעדינות בחזרה אל תיבת הנגינה,
מכסה את התיבה ונושק לה.
אני אוהב אותך רקדנית מופלאה שלי,
אני אוהב אותך.