רוח שורקת
מבעד לחריקות גלגלי המערכת
חסרת מנוחה.
רוצה לצעוק, אך אינה מסוגלת.
שתיקה יפה לחכמים
ולעצלים עוד יותר.

רוץ, ילד, רוץ
בין גבעות והרים
רוץ, ילד, רוץ
אל תשתוק כמו אחרים.

רוח ספקנית
מצלצלת בפעמוני ההשראה
עומדת על חומת הקונספירציה,
מרימה גבה
וצוחקת.
על ילדה בודדה,
שאת טעם האהבה איבדה.

רוץ, ילד, רוץ
בין גבעות והרים
רוץ, ילד, רוץ
תחמוק מין השקרים.

רוח נמסה כעת,
בין אצבעות הילדה,
מילה אחרונה היא ביקשה,
זו לא עניין של אשמה,
עבודתה כאן, נגמרה.
עכשיו השמש מבצבצת,
מחייכת,
הפעם באמת,
כעת תורה להחזיר לאותה ילדה אהבה.