יומני היקר.
בעצם לא. זה פעם ראשונה שאני כותב בך ואתה עדיין לא יקר לי.
אולי אחרי תקופת זמן מסוימת כשתאצור בתוכך את כל סודותיי.
בינתיים אתה סתם יומן. אל תיעלב מהגדרת הסתם. זה עדיין לא מראה
על חוסר ייחודיות. אחרי הכל זכית מכל היומנים להיות היומן שלי.
מכאן גם  אני מניח שהמילה יומני מתאימה לך ובעצם היא לבדה
נותנת לך את ייחודך. בלא השייכות אתה תהיה סתם מחברת בעלת דפים
ריקים. ללא תכלית מוגדרת. מחברת שבאותה מידה הייתה יכולה להיות
שייכת לתלמיד חדש בכיתה א שהיה ממלא אותה באותיות לבדן ובכך
היה הופכך לקובץ דפים משעמם שיושלך במהרה לפח.
אלא אם כן הילד בכיתה א כבר רכש נפש סנטימנטלית ואז ישאיר אותך
לכשיגיע לגיל שמונים ואז או אז יעלעל בך שוב וייזכר איך קיבלה
כתיבתו את צורתה הנוכחית. אני לא מניח שזה מה שתרצה להיות.
כשאני חושב על זה שוב, הדבר המעניין ביותר שמחברת דפים שכמותך
יכולה להיות זה יומן. הדבר המעניין ביותר שיומן יכול להיות,
לפחות בשבילי, זה להיות היומן שלי.
יומני.
לא נראה לי שמישהו בכל ההיסטוריה של היומנים שאי פעם נכתבו
הקדיש את המילים הראשונות ליומן שלו עצמו. פעם הבאה שתדבר עם
חברך היומנים ותתחלקו כל אחד בסודות האחר אל תשכח לציין עובדה
זו.
בזמן שאני כותב שורות אלה אני חושב לעצמי כל הזמן שמה שבעצם
אני עושה זה להימנע מלדבר על עצמי. לא נוח לי לדבר על עצמי.
הרבה יותר קל לי לדבר עליך או על אחרים. לא נוח לי לכתוב את
הדברים הכי כמוסים. לראות אותם שחור על גבי לבן. לראות מה מציק
לי ולא לחשוב את זה. לא נוח לי להשאיר עדויות למה שאני חושב
ומרגיש. זה לא שקשה כי באמת שיש לי כל כך הרבה להוציא, זה פשוט
שלא נוח. אני חושב כל הזמן. כל הזמן. מוחי לא נח לשניה. נראה
לי, שבדומה לאדם שמגיע לפסגת העולם ונסחף בבליל של מראות,
ריחות וקולות, אדם שכל חושיו פועלים בשיא הקיטור רק כדי לקלוט
את כל המידע האין סופי שסובב אותם בצורותיו השונות, כשאדם זה
מנסה לקלוט את הכל בתמונה אחת של מצלמה צפויה לו אכזבה עצומה
לכשיביט בה. אני מעדיף להשאיר את מחשבותיי במוחי ואם ייעלמו
להם שייעלמו להם,  כך נגזר כנראה. מה שבעצם אני מנסה להגיד
יומני, ולצערי, עדיין לא יקר אתה, זה שזאת כנראה הפעם הראשונה
והאחרונה שאכתוב בך. גם אני כמו אותו ילד עם נפש סנטימנטלית
אשאיר אותך לכשאהיה בן שמונים ואז, או אז אקרא בך את הדף הזה.
רק אותו. שאר הדפים יהיו ריקים כמובן. יהיו אנשים שייטענו שאתה
בכלל לא יומן. שאתה רק דף. אל תקשיב להם. א כל כי יומני אתה
ולא יומנם. שנית, אתה הנך מתעד חלק מחיי. נתח קטן אמנם אך
עדיין בעל משמעות. אני לא יודע מה זה יגיד לי כשאקרא בך בגיל
שמונים. אם זה ילמד אותי משהו על איך שהייתי פעם או שזה רק
יהיה זיכרון טוב שנשכח, זיכרון שיעלה חיוך על שפתותיי הרועדות.

אם תעשה זאת יומני, באמת תהיה ראוי לתואר יקר.