אינני יודע כמה לספר,
או אם יש בכלל טעם על זה לדבר,
כי אייני יודע כמה כוח יישאר
אחרי, בליבי.
חזרתי על כך פעמים כה רבות,
אומנם אחרת, אך ניתן עוד לראות,
שאחרי הכול, רצוני להיראות;
ושמישהי תבחין בי.
מה כבר ביקשתי? עשרות משאלות??
כל שרציתי הוא להיות נאהב...
אך אני מניח שעכשיו...
להתראות.
כמה חיזרתי אחרי המוות...
חמוש במילים, רגשות, רצונות,
כל פעם מנסח מילים אחרונות,
מתקרב אל הסוף עוד ועוד.
אחר כך אני יושב ומחפש סביב,
אולי הפעם מישהו יעצור,
יבדוק אם אני בסדר, ינסה לעזור.
הכול פה שקט, זה כנראה לא יספיק.
חבל, היה יכול להיות נחמד להרגיש שוב נאהב,
שלא יכאב. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.