מעבר להרים
מעבר לריחות
מעבר לטעם שמדגדג בקצה הלשון
יש מנהרה ארוכה
ארוכה כ'כ
אין לה סוף
ונדמה כי גם אין לה התחלה
הצעדים,
התיפופים הקלים על האדמה,
על הים
על השמיים
הכל בחירה.
לפעמים אתה לוקח בכח את רגלייך ומניח אותם בחוזקה בקו ההתחלה
הלבן, שציירת לעצמך.
לפעמים מזיז אתה עם ידייך את הליכתך הכבדה,
עם דמעות של יזע, ויאוש. ותקווה-
למסע.
מעבר לבשמים
לעגיל הכסף המתנדנד על האוזן
מסתתרת הנקודה.
הנקודה ההיא,
בה משהו בך מוכן לפריחה
בה אתה בשל,
בשל כ'כ כי ריחות עזים זורעים מסביב אינספור חוטים דקים,
שמסתובבים סביב עצמם
סביב עצמך
וקושרים,
ונקשרים.
מעבר לדמעות,
לשעון המתקתק שעל הקיר,
לזמן שלא מצליח לדלג, ורץ
מסתתרת הנקודה
בה הקו הלבן יהיה חלק ממני
יהיה קשור בחוט מסולסל בצבע אביב, לצעד-
הראשון
של המסע שלי.
מעבר לנוף שעיניי רואות כעת
מסתתרת אהבה שליבי עוד ירגיש
ואצעד לעברה
מבלי ציור מטרים
ותכנון.
הכל יהיה קשור
ונקשר
רקום
ובצעדים צעדים, נפשי תדע מתי אפריח
את מסעי.
|