עשן מתפתל סביבינו,
ומרב ערפל איני רואה,
היכן את היכן אני,
מנסה להגיע לתפוס את החסר,
להקשיב למילותייך לצחוקך,
אך השקט שנוצר מטיפות המים,
בלע את הכל

השמיים בכו ביום סגרורי,
איך הכל נמס בקירבתי,
עוד יצירה מושלמת נהרסת,
ואני מביט בך ובוכה,
ככאב העננים כך הוא כאבי,
שומרים הכל בפנים עד שבוכים,
ועמוד העשן מסגיר את קברי,
האדמה שנשרפת,
והעננים רוצים רק להעלם

לאן ללכת? לאן לחזור?
פניתי לפה והלכתי לשם,
הגשם תמיד בא איתי,
מרטיב הכל עד לעצם,
ורק אחרי שאני הולך,
האדמה מפריחה פרחים,
איתי הם סתם נובלים

עשן מפתל סביבי,
מרב ערפל איני רואה,
לאן פניי מועדות,
מנסה להשיג מה שנעלם,
להזכר בלבך האהב,
אך טיפות המים נופלות,
מרגילות את גופי לקור של בדידות

ואני יושב בגשם,
מסתכל על שלולית עם דמותי,
מחפש תשובה עם העננים,
כיצד נפסיק לבכות