לילך בן שושן / כשאמות |
אפלוט את שאריותיי המודחקות
ויזנקו הם ממני החוצה כאסירי-נצח משחוררים.
הם יהפכו
למילים פעורות וכחושות בעת אחת
לצבע וכבילות
ויהיו הם אישים לעצמם
מולקולות באוויר
או דיו על הנייר
או פעימה בלב
או נקודת מפנה.
יהיו הם עולם ומלואו.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|