בטיפוס החיים אל פיסגת האולימפוס,
בדרך אל משכן האלים,
תלאות רבות מספור עברתי,
בקרח אבדה לי דרכי.

בכל מפות הדרכים
תשובות לא מצאתי,
נתיבים ברורים לא היו,
ולא נתגלו שבילים.

חיפשתי מדריך,
שאת הדרך מכיר,
אך לא ידעתי, לא הבנתי,
שאת הדרך מכיר ליבי.

פעמים כה רבות החלקתי
אל מרגלות ההר חזרתי,
אבל לוותר לא הסכמתי,
קפאו ידיי ורגליי, אך קדימה המשכתי.

מה יהיה גרוע מהקפור?
לא רוצה ליפול,
לא לחזור לשם...
לא לבכות...

ובפעם הבאה אצליח!

זו הגירסה הראשונה לשיר "בטיפוס-החיים"