שמים שחורים היו בך תכלת פורצת
מכתבים של רילקה ליוו
תפילתך לאל בקרון מספר 12
האירו את הבלתי אפשרי.

לך השתולה בקרקע של מעלה
שם שיח יסמין בודד כמו החורף
מטפס על גדרות בחיי נפש לנצח
הסוף הוא רק מעטה חיצוני.
היום לכבודך, שושנים צהובות
מאירות אגרטל על שולחן
לזכר ימים בהם כילו את עצמם
אנשים ונמוגו.
את ביקשת מאלוהים סבל טוטלי
ולא אלפי דאגות מכרסמות
היית לאנשים והפחדים
הלב החושב.

המרחק בין נקודות
א ....ו... ב...
הוא 72 שעות
של נסיעה בקרון
בין ויסטרברוק לאושוויץ.

(לאחר קריאה בספרה של אתי הילסום "השמים שבתוכי")